Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ktouboth
Daf 8b
אָמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. תּוֹכָהּ שֶׁבְּצִיפּוֹרִין בָּעַל. רַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. רָאוּ אוֹתוֹ פוֹרֵשׁ מִצִּיפּוֹרִין וּבָעַל חֲזָקָה שֶׁפּוֹסֵל שֶׁשָּׁם בָּעַל. פְּלַטֵּיָא מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה בַּר וָוא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּרוֹב. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָבוֹי שֶׁכּוּלּוֹ גוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד דָּר בְּתוֹכוֹ וְנָפַל בְּתוֹכוֹ מַפּוֹלֶת מְפַקְּחִין עָלָיו בְּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם. וּפְלַטֵּיָא הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב. וּמָהוּ דְאָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. רָאוּ אוֹתוֹ פוֹרֵשׁ מִצִּיפּוֹרִין וּבוֹעֵל חֲזָקָה שֶׁפָּסוּל שֶׁשָּׁם בָּעַל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. וְהֵן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ פּוֹרֵשׁ מִן הַבָּתִּים. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ בִּפְלַטֵּיָא. הָֽיְתָה צִיפּוֹרִין נְעוּלָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַד שֶׁיּוֹכִיחַ. וָכָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּרוֹב. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. רִבִּי (יוֹסֵי) [חִייָא] בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִתְחַלְּפָה (פִּיתּוֹ) [קוּפָּתוֹ] אֶצֶל הַטּוֹחֵן. אִם הוּחְזָק עַם הָאָרֶץ לִהְיוֹת טוֹחֵן שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם חוֹשֵׁשׁ וְאִם לָאו אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. מַה בֵּינָהּ וּלְסֵירָקִי. לֹא כֵן תַּנִּי סֵירָקִית שֶּׁהָֽיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת יוֹם אֶחָד מִן הָאִיסּוּר נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַיּוֹם הוֹכִיחַ לְכָל הַיָּמִים. סֵירָקִית אֵיפְשַׁר לָהּ שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּק. וָכָא אֲנִי אוֹמֵר. 8b לֹא הוּחְזָק עַם הָאָרֶץ לִהְיוֹת טוֹחֵן שָּׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְחוֹשֵׁשׁ. וָכָא אֵנִי אוֹמֵר. לֹא יָרַד הַפָּסוּל אֶלָּא לְמַלְאוֹת שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְחוֹשֵׁשׁ. וְהָא רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אוֹמֵר. תּוֹכָהּ שֶׁבְּצִיפּוֹרִין בָּעַל. וְהָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אוֹמֵר. רָאוּ אוֹתוֹ פוֹרֵשׁ מִצִּיפּוֹרִין וּבוֹעֵל חֲזָקָה פָסוּל שֶׁשָּׁם בָּעַל.
Traduction
R. Ila dit au nom de R. Yanaï: il est possible que la femme est déclarée conserver son aptitude, parce que la cohabitation a eu lieu dans la ville de Sephoris (non, si c’était ailleurs). R. Aba dit au nom de R. Yanaï: lorsqu’on a vu quelqu’un (inconnu) se retirer de Sephoris pour s’unir à une femme, il y a présomption que c’est un des hommes impropres de la ville (plus portés que d’autres à la débauche) qui a cohabité ainsi (et la femme deviendra impropre). Si sur la place publique (palatium) l’union a eu lieu, quelle sera la conséquence pour la femme? Selon R. Jérémie b. Aba, cela dépend du point de savoir si la majorité des habitants se compose de cohanim (70)Selon R (Jr la plupart des habitants de Cippori étant aptes au sacerdoce, l'inconnu doit provenir d'eux, et la femme reste apte; selon R. Yossé, il faut (pour déclarer l’inaptitude) prouver que l’impropre a passé sur cette place publique (sans se préoccuper de la majorité générale). L’opinion que vient d’émettre R. Jérémie est confirmée à l’aide de ce qu’a dit R. Hiya au nom de R. Yohanan (71)V.J, (Yoma 8, 5): lorsque dans une impasse complètement habitée par des païens, il se trouve un seul habitant juif, et qu’à la suite d’un éboulement survenu là, on ne sait qui se trouve enfoui (si c’est un païen, ou le juif), il faut même le samedi procéder au travail de déblaiement, en raison du doute que ce pourrait être cet unique israélite (quoique la majorité soit toute autre). – Pour l’union accomplie sur la place publique, est-il dit, on se dirige d’après la majorité. Comment donc a-t-on pu dire que, selon R. Aba au nom de R. Yanaï, lorsqu’on a vu quelqu’un se retirer de Sephoris pour s’unir à une femme, il y ait présomption que c’est un des hommes impropres de la ville qui a cohabité (et rendu la femme impropre)? Selon R. Jérémie, il s’agit du cas où l’on a vu l’homme resté inconnu se séparer des maisons (ce qui justifie l’exception spéciale à la majorité); selon R. Yossé, au contraire, il en est ainsi même en ayant vu l’homme sur la place publique, lorsque la ville est close (et l’on ne s’occupe pas de la majorité, personne n’étant venu du dehors). R. Yossé précise qu’il devra y avoir eu démonstration (il faudra prouver qui a pu passer là pour ajouter foi à la femme), tandis qu’ici (72)Ce que R Jérémie énonce au nom de R Yossé, il se contente de s’en rapporter à la majorité apte des habitants; seulement, l’opinion propre de R. Yossé (que, sans égard à la majorité, il faille prouver l’aptitude) est confirmée par ce qu’a dit R. Zeira, de la part de R. Yossé, au nom de R. Yohanan (73)Suit un passage traduit en (Demaï 3, 4) ( t 2, p 162). On a dit plus haut: ''R. Ila dit au nom de R. Yanaï qu’il est possible de déclarer l’aptitude de la femme, parce que la cohabitation a eu lieu dans la ville de Sephoris (74)Dans l'hypothèse de tenir compte de la majorité valable''. Pourquoi donc est-ce que R. Aba ajoute au nom de R. Yanaï: lorsqu’on a vu quelqu’un (inconnu) se retirer de Sephoris pour s’unir à une femme, il y a présomption que c’est un des hommes impropres de la ville (plus dissolus que d’autres) qui a ainsi cohabité?
Pnei Moshe non traduit
תוכה שבציפורין בעל. בתוך העיר היה המעשה ולפיכך הכשירו אותה דבשעת קרונות הוה ורוב סיעה מסייע לרוב העיר אבל אם בעל חוץ לעיר דרוב סיעה גרידתא היא לאו כלום הוא וכן קאמר רבא בשם רבי ינאי אלא דנקט לה בלישנא אחרינא ולאפוקי נמי רוב העיר גרידא:
ראו אותו פורש מציפורין ובועל. שידוע בודאי שמציפורי הוא פסול דחזקה דפסול משם היה זה שבעל אע''פ שרוב העיר כשירין דליכא כאן אלא חדא רובא. א''נ דלא הוי רובא כלל לפי שפירש ממקום הקביעות כדקאמר לקמן שראוהו פורש מן הבתים והוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי:
פלטיא מהו. אם פירש מן רה''ר שבתוך העיר מאי אם כרוב הוא או לא:
רבי ירמיה בר ווא משום רבי יוסי אומר ברוב. כרובא דיינינן לה ולא הוי כפירש ממקום הקביעות:
חייליה דרבי ירמיה. כחו וסייעתו מן הדא דאמר כו' דשמעינן מינה דרה''ר לאו כמקום קבוע חשיבא כיון דניידי ואמרי' בה כל דפריש מרובא פריש:
מפקחין עליו. את הגל בשבת בשביל ישראל ששם אע''ג דעכומ''ו רובא הוו משום דקבוע הוא וכמחצה על מחצה וספק נפשות להקל:
ופלטיא. אם פירשו לפלטיא ונפלה שם מפולת עליהם הולכין אחר הרוב ואין מפקחין וכגון דלא פריש אלא מקצתייהו ולא נתחזק ישראל שם דאי לאו הכי אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ועכ''פ ש''מ דפלטיא כרובא הוי:
ומהו וכו'. קושיא הוא כלומר והשתא מאי דאמר ר' בא לעיל דראוהו שפורש מן העיר לא הוי כרוב ע''ד דר' ירמיה משום רבי יוסי דקאמר פירש מפלטיא הוי כרוב ע''כ צריך לפרש דדוקא שראוהו פורש מן הבתים דאז הוי כפירש ממקום הקביעות:
ועל דעתיה דרבי יוסי. לפי מה ששמענו מדר' יוסי דנפשיה דלקמן אליבא דרבי ירמיה:
אפילו בפלטיא. אפילו פירש מן הפלטיא לא הוי כרוב דכל העיר מיחשיב אליביה כקבוע כדמוכח מדלקמיה וקשיא דר' יוסי דידי' אדודי':
היתה ציפורין נעול'. שהיו דלתות העיר נעולות ולא שכיחא בה רובא דעלמא:
רבי יוסי אומר עד שיוכיח. עד שיהי' לנו ראי' ברורה דכשר הוי דלא אזלינן בתר רוב כשרים שבעיר משום דכל העיר כקבוע חשיבא אפילו פירש מן הבתים לרה''ר:
וכא רבי יוסי אומר ברוב. מסקנת הקושיא היא והכא קאמר רבי ירמיה משמיה דר' יוסי דפלטיא הוי כרוב:
חיילי' דר' יוסי. וקאמר הש''ס דסייעתי' דרבי יוסי דאמר משמיה דנפשיה שאם היתה העיר נעולה צריך שיוכיח שהוא כשר ואם לאו חוששין שמא פסול הוא מן הדא דרבי יוחנן:
נתחלפה קופתו. גרסינן וכן הוא בדמאי שנתחלף לו להחבר קופתו של חטין אצל הטוחן:
אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם. אצל זה אותו היום חושש משום דמאי דפירות ע''ה דמאי הן ומינה סייעת' לר' יוסי דהכא כמו דהתם דלא אזלינן בתר רובא אלא דאם הוחזק ע''ה להיות טוחן באותו היום חושש ולא אמרינן ניזיל בתר רוב הטוחנין אצלו ועמהן נתחלף וטעמא משום דקבוע הוא וכן ה''נ אם הוחזק הפסול בתוך העיר חושש ולא אזלינן בתר רוב כשרים דכל העיר כקבוע היא:
מה בינה ולסידקי. סידקית המוכר' תבואה על יד קרויה סידקית א''נ סירקית והיא סוחרת ישמעאלית והתם פריך לה אסיפא דקתני ואם לאו אינו חושש וכי מה בין זה לסידקית דתנינן שאם היתה מסתלקת יום אחד באיסור למכור הימנו חוששין לכל הימים ואמאי קאמרת דדוקא אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן באותו היום ואיידי דלקמיה פריך עלה דרבי יוסי מהא מייתי לה כל ההיא קושי' ופירוק' הכא:
ומשני שאני סידקית דאפשר לה שלא להסתפק ולמכור. בתמיה וכיון דחזינן דמסתפק מאיסור יום אחד חוששין לכל הימים:
וכא. אבל הכא גבי טוחן אני אומר לא הוחזק ע''ה להיות טוחן שם וחושש בתמיה דהא הטוחן גופיה אינו חשוד להחליף כמו הסידקית שראינו אותה בעצמה מסתפקת ומוכרת מן האיסור ואם לא הוחזק ע''ה באותו היום למאי ניחוש:
וכא. השתא פריך לה על דרבי יוסי דהכא א''כ הכא נמי אמאי ניחוש בעיר נעולה וכי אני אומר לא ירד אלא הפסול למלאות שם היום וחושש בתמיה דאמאי נתלי טפי בפסול מבכשר:
והא רבי אילא. קאמר לעיל תוכה שבציפורין בעל והכשירו ומסקנת הקושיא היא דקס''ד דטעמיה דתלינן ברוב כשירי העיר ואמאי קאמר רבי יוסי דלא מחשיב כרוב:
והא וכו'. כלו' דהש''ס חוזר ומתמה על זה דאדמותבת מרבי אילא אמאי לא תייתי סייעתא מהא דרבי בא בשם רבי ינאי דקאמר אם פירש מן העיר אמרינן חזקה שפסול משם הוא שבעל דאלמא לא אזלינן בתר רוב העיר כשירין אלא ע''כ דשאני התם דהא דמכשרינן כשבעל בתוכה של עיר משום דאיכא נמי רובא דעלמא דאזלי לגבה והיינו טעמיה נמי דרבי בא דאמר כשראינו שפירש מן העיר תלינן בפסול ולא אזלינן בתר רוב כשירים שבעיר כדלעיל דכקבוע הוי וכן נמי כשהעיר נעולה היינו טעמיה דרבי יוסי דלא אזלינן בתר רוב העיר:
וּבְנִמְצָא הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב. מִן קוּשְׁיַי מְדַמּוּ לָהּ רַבָּנִין לִשְׁרָצִים. דְּתַנֵּי. תֵּשַׁע צְפַרְדְּעִים שֶׁרֶץ אֶחָד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זוֹ נָגַע סְפֵיקוֹ טָמֵא. פֵּירַשׁ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָגַע סְפֵיקוֹ טָהוֹר. חָזַר לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנָגַע סְפֵיקוֹ טָמֵא. וּלְנִמְצָא הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב. אָמַר רַב חִסְדָּא. וְלֹא מָֽצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם. אָמַר רִבִּי אִימִּי. בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְדִבְרֵיהֶם. עַד דְּאַתְּ מְדַמֵּי לָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דְּמִיתָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. דְּתַנֵּי. תֵּשַׁע שְׁרָצִים וּצְפַרְדֵּעַ אֶחָד בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע סְפֵיקוֹ טָהוֹר. פֵּירַשׁ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנָגַע בּוֹ סְפֵיקוֹ טָמֵא. חָזַר לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָגַע בּוֹ סְפֵיקוֹ טָהוֹר. וּלְנִמְצָא הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב. אָמַר רַב חִסְדָּא. וְלֹא מָֽצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם. אָמַר רִבִּי אִימִּי. בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְדִבְרֵיהֶן. קְרֵונֵה שֶׁלְּצִיפּוֹרִין לָאו רְשׁוּת הָרַבִּים הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לְהִתְייָחֵד כְּמָאן דְּהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד.
Traduction
Puisqu’à l’égard de ce qui subsiste, la majorité l’emporte (75)V.J, (Sheqalim 6, 5), il devrait en être de même ici? Forcément, les sages comparent ce cas à la question suivante des reptiles; or, il est dit (76)V.Tossefta à Toharot ch 6: ''Si dans un lieu particulier, il y a 9 grenouilles crevées et un reptile, et que l’on a touché un de ces corps sans se rappeler lequel, ce contact douteux rend impur; si après s’être retiré de là vers la voie publique, l’individu a touché l’un d’eux, un tel cas de doute (sur la voie publique) laisse l’homme pur; si enfin, après être retourné dans le bien privé, l’homme touche un des reptiles, il est déclaré impur. ''On suit donc la majorité pour ce qui subsiste à l’état publique (non lorsqu’on a vu l’homme se retirer). R. Hisda dit: les gens de valeur (les sages) n’ont pas trouvé à se justifier, - et pourtant, dit R. Imi, béni soit celui qui les aime et préfère leurs avis, - jusqu’à ce que l’on ait comparé le bien privé à la voie publique; or, on a enseigné (77)Au commencement de ladite Tossefta: ''Si au milieu de 9 reptiles (impurs) il se trouve une grenouille (pure) sur la voie publique, et que quelqu’un a touché l’un d’eux sans savoir lequel, il reste pur dans le doute; mais si après s’être retiré dans un bien privé, il a touché l’un de ces objets (ce qui spécialise son acte), il devient impur dans le doute; mais si après être revenu sur la voie publique, il y touche, le doute le laisse pur''. On suit donc la majorité pour ce qui subsiste à l’état public. Sur quoi R. Imi redit: Béni soit celui qui aime les sages et leurs paroles. Est-ce que la marché public de Sephoris n’est pas une voie publique? (Pourquoi donc, en conséquence, ne pas supposer que l’homme en question provenait de la majorité)? -C’est que, répond R. Yossé, comme un homme et une femme ont pu s’unir là dans un endroit isolé, il équivaut à un bien privé (lequel n’entraîne pas l’adoption de la majorité).
Pnei Moshe non traduit
ובנמצא הולכים אחר הרוב. קושיא היא דהא תנינן בברייתא דתשע חנויות הובאה לעיל בשקלים פ''ז תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ונתחלפו לו חושש ולנמצא הולכין אחר הרוב ואמאי לא אזלינן הכא נמי בתר רוב העיר:
מן קושיי. כלומר בקושי ובכח הוא א''נ מכח קושיא זו ע''כ לומר דמדמי להו רבנן להאי דהכא להברייתא דשרצים דלקמן ואף על גב דאיכא למיקשי עלה כדלקמן:
דתני. בתוספתא:
תשע צפרדעים. מתים ואינן מטמאין ושרץ אחד ברשות היחיד כו' ספיקו טמא דהוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי וספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא:
פירש. שפירש בפנינו ונולד הספק במקום הקביעות והוי ליה כקבוע ולפיכך ברשות הרבים ספיקו טהור כדין ספק טומאה ברה''ר ואם חזר לרה''י ספיקו טמא דהא כמחצה על מחצה הוא:
ולנמצא. שנמצא אחד מהן בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים וספק הוא אם מהטמא או מן הטהורין הולכין אחר הרוב וספיקו טהור דכיון שלא פירש בפנינו לא הוי כקבוע ורובא טהורין הן דאלמא היכא שפירש בפנינו הוי ליה קבוע ולא אזלינן בתר רובא אם נולד הספק ברה''י והכא נמי אם פירש אחד מן העיר בפנינו לא אזלינן בתר רוב העיר:
אמר רב חסדא ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. כלומר לא מצאו כאן חכמי' ידיהם ולמצוא טעם לדבריה' דמדמין לה להאי כדמסיק הקושיא לקמן ור' אימי אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם שיפה אמרו בזה כדמפרש ואזיל:
עד דאת כו'. כלומר היינו קושיא דרב חסדא דעד שאת מדמי לה הא דהכא לרה''י היכא שנולד הספק במקום הקביעות ברה''י כדאמרן:
דמיתה לרה''ר. טפו לידמי לה לרה''ר כדמסיק לקמיה דהא ציפורי רה''ר הוי והא קתני התם בהאי תוספתא ט' שרצים כו' דרוב טמאין הן וקאמר אפי' פירש בפנינו וחזר לו לר''ה ספיקו טהור דאע''ג דחשיב ליה כקבוע ספיקו טהור משום דספק טומאה ברה''ר היא וה''נ אפילו פירש בפנינו אמאי לא אזלינן לקולא דהא ציפורי רה''ר היא והיינו דקאמר רב חסדא ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם:
א''ר אימי ברוך וכו'. דסמיך על תירוצא דמתרץ ר' יוסי לקמיה:
קרונה של ציפורי לאו רה''ר הוא. בתמיה כלומר דהשתא מסיק להקושיא דרב חסדא דהא ציפורי רה''ר היא והא דקאמר קרונה לחזק הקושיא שבשעת קרונה טפי רה''ר מיקרי ואפי' פירש מן העיר ליהוי כספק ברה''ר ולקולא:
א''ר יוסי. דלא היא דמכיון ששניהן יכולין להתייחד במקום אשר נמצאו כרה''י דמי ולפיכך אם פירש בפנינו ונולד הספק במקום הקביעות כקבוע ברה''י הוא וספיקו לחומרא:
מַעֲשֶׂה בְתִינוֹקֶת שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ מוּשְׁלֶכֶת לְאִישְׁפָּה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר. תִּיטָּפֵל לְעִיסָּה. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר. לְעִיסָּה כְשֵׁירָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי חָלוּק עַל אָבִיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תֵימָא. לְעִיסָּה פְסוּלָה. לֵית רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי חָלוּק עַל אָבִיו. לָמָּה. כְּשֵׁירִים מְזַנִּין וּפְסוּלִין מַשְׁלִיכִין.
Traduction
Comme il arriva un jour de trouver une petite fille abandonnée sur un fumier (78)Cf J, (Qidushin 4, 2), on consulta R. Ismaël b. R. Yossé pour savoir s’il fallait la considérer (lorsqu’elle aurait grandi) comme apte au sacerdoce, ou non: Celui-ci répondit de la supposer jointe à une Issa (famille mêlée). R. Jérémie supposa qu’il s’agit d’une telle famille, déclarée apte. Est-ce à dire que R. Ismaël b. R. Yossé contredit l’avis de son père pour supposer qu’il s’agit d’une famille impropre? -Non, répondit R. Yossé, même selon ce dernier avis, R. Ismaël n’est pas en contradiction avec son père; car, s’il est vrai que les gens aptes se livrent également à l’impudicité, les gens impropres seuls sont capables d’abandonner un enfant sur un fumier (il doit donc provenir d’eux).
Pnei Moshe non traduit
מושלכת לאישפה. שמצאו אותה באשפה ולא ידעו מה לידון בה אם כשירה היא או לא:
תיטפל לעיסה. כלומר נדמו אותה לספק עיסה והיה סבר ר' ירמי' לומר דודאי לעיסה כשירה קאמר כדלעיל וכדמפרש טעמא:
ר' ישמעאל בי ר' יוסי חלוק על אביו. בתמיה כלומר דאי לאו הכי אלא לעיסה פסולה א''כ חלוק על אביו דהרי ר' יוסי מכשיר במתני' לכהונה אם רוב העיר כשירין:
א''ר יוסי. הוא חבירו של ר' ירמיה דלא היא דאפ''ת לעיסה פסולה דלא מחזקינן לה בכשרות הואיל והושלכה לאשפה כדמפרש טעמא למה מפני שכשירים מזנין כלומר בזנות ודאי איכא למיתלי נמי בכשרים והולכין אחר הרוב אבל פסולין משליכין דמסתמא מן הפסולין היא שדרכן בכך ולא דמי למתני' דהתם היא בחזקת כשרות הויא:
סליק פירקא בס''ד
Ktouboth
Daf 9a
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה הִיא אוֹמֶרֶת בְּתוּלָה נִשֵּׂאתִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא אַלְמָנָה נְשָׂאתִיךְ אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיָּצָאת בְּהִינוּמָא 9a וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף חִילּוּק קְּלָיוֹת רְאָייָה.
Traduction
Une femme est devenue veuve, ou a été répudiée (et elle réclame le douaire); elle dit qu’elle a été épousée vierge, et le mari (ou son héritier) dit qu’elle était veuve; si elle a des témoins qui l’ont vue sortir de chez son père, pour aller chez son mari dans le hinouma (79)''Sorte de voile, ou beau tapis; c'était le signe d'un premier mariage'' et les cheveux sur les épaules (autre signe analogue), elle a droit à 200 zouz. R. Yohanan b. Beroqah dit que la distribution de grains rôtis (Lv 23, 14) aux convives est aussi un signe suffisant d’un premier mariage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האשה שנתאלמנה או שנתגרשה. ותובעת כתובתה:
הוא אומר. אנתגרשה קאי ובנתאלמנה היורשים אומרים אלמנה נשאך אבינו ובדלא נקיטא כתובה איירי:
בהינומא. מפרש בגמרא:
וראשה פרוע. שערה על כתיפה כך היו נוהגין להוציא הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:
אף חלוק קליות ראיה. במקומו של רבי יוחנן בן ברוקה היו נוהגין לחלק קליות בנשואי הבתולות:
קליות. כשהשבלין לחין מייבשין אותן בתנור והן קליות ומתוקות לעולם:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה כול'. נִיחָא שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה. נִתְאַלְמְנָה. מִי עוֹרֵר. הַיּוֹרְשִׁין.
Traduction
On comprendra qu’en cas de répudiation, le mari présent (dont l’assertion est directe) soit cru, jusqu’à preuve du contraire; mais pourquoi ne pas ajouter foi à la veuve, dont l’avis est réfuté (indirectement) par les héritiers du défunt mari?
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא שנתגרשה. וטוענת עם הבעל:
נתאלמנה מי עורר. כנגדה דקס''ד דלא אלים טענתייהו דהיורשין נגד טענת ברי שלה כיון דטענתן אינה אלא בשמא:
היורשים. כלומר דהש''ס מפרש דחשבינן לטענת היורשין ברי כיון דטענינן ליתמי כל מה דמצי אבוהון למיטען והילכך צריכה להביא ראיה:
וְהַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב וְרוֹב הַנִּישְּׂאוֹת בְּתוּלוֹת נִישְּׂאוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה. בְּתוּלָה נִישֵּׂאת. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הִילְּכוּ לְמִידַּת הַדִּין וּלְמָמוֹן אַחַר הָרוֹב. תַּמָּן תַּנִּינָן. שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עוֹבְּרָהּ בְּצִידָּהּ. וְכִי רוֹב הַפָּרוֹת מַפִּילוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה. מַחְמַת נְגִיחָה הִפִּילָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הִילְּכוּ לְמִידַּת הַדִּין וּלְמָמוֹן אַחַר הָרוֹב. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וּבְדָבָר אֶחָד הִילְּכוּ לְמִידַּת הַדִּין וּלְמָמוֹן אַחַר הָרוֹב. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי אָחָא. גָּמָל שֶׁהָיָה אוֹחֵר בֵּין הַגְּמָלִים וְנִמְצָא שָׁם אֶחָד מֵהֶן מֵת. חַייָב. אֲנִי אוֹמֵר. אוֹתוֹ שֶׁהָיָה אוֹחֵר נְשָׁכוֹ.
Traduction
Puisque l’on se règle d’après la majorité des cas, on devrait tenir compte de ce que les mariages les plus fréquents sont ceux des vierges, et admettre, par conséquent, que cette femme s’est mariée comme telle? Ceci prouve précisément que, pour les questions d’argent (comme celle du douaire), on n’applique pas en justice le principe de suivre la majorité. On a enseigné ailleurs (80)Baba Qama 5, 1: ''Un bœuf frappe une vache, puis l’on trouve à côté d’elle étendu mort son veau nouveau-né, sans que l’on sache si elle a vêlé avant d’avoir été frappée, ou par suite du coup qu’elle a reçu; le maître du bœuf est tenu de payer à celui de la vache la moitié du dommage constaté à la vache, et un quart du dommage pour la perte du veau (en raison du doute)''. Or, puisque la plupart des vaches ne rejettent pas leur petit, ne devrait-on pas admettre que celle à qui un tel accident est arrivé a subi l’effet du coup (et, par suite, le propriétaire du bœuf devrait payer le moitié, non le quart, pour la perte du veau)? Ceci prouve aussi, répond R. Abahou, que pour les questions d’argent, on n’applique pas en justice le principe de suivre la majorité. Toutefois, dit R. Aboun, il y a un exemple d’une question d’argent pour laquelle on a appliqué en justice le principe de suivre la majorité; car R. Aha a enseigné (81)B, Baba Batra 93a: Si pendant qu’un chameau s’attarde (copulationis causa) parmi d’autres et que l’on trouve l’un d’eux mort (par suite des coups que les mâles se sont donnés réciproquement en ce moment), le propriétaire du premier chameau est déclaré responsable de la perte constatée; car (par suite de sa tenue), le même chameau est réputé avoir mordu l’autre bête jusqu’à la tuer (c’est donc que l’on tient compte de la pluralité des cas).
Pnei Moshe non traduit
והלך אחר הרוב. מתני' דקאמרה אם יש עדים כו' טעמא דאיכא עדים הא ליכא הבעל מהימן ואמאי הלך אחר הרוב ורוב בתולות נישאות ואם כן אמור מעתה אף זו בתולה נישאת ותהא נאמנת:
זאת אומרת שלא הילכו למדת הדין ולממון. כלומר לדין הממון ובב''ק הכי איתא למידת הדין בממון אחר הרוב דלא אזיל בתר רובא אלא לאיסורא אבל לא לממונא:
ונמצא עוברה בצידה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ולא מת מחמת הנגיחה או משנגחה ילדה ומחמת נגיחה הפילתו משלם חצי נזק לפרה ורביע הנזק לולד משום דחצי נזק דהולד הוי ממון המוטל בספק וחולקין:
וכי רוב הפרות מפילות. בתמי' ואמור מחמת נגיחה הפילה דהא רוב פרות אין מפילות וליחייב בעל השור חצי נזק לולד:
ובדבר אחד. יש דבר אחד שהלכו בו אף בממון אחר הרוב:
גמל שהיה אוחר. עוסק בתשמיש ועל שם שתשמישו אחור כנגד אחור כדאמר בבכורות קרי ליה אוחר וסתם בהמות משתגעות בשעת תשמיש ומכין הזכרים זה את זה:
חייב. בעל הגמל הזה שאני אומר מסתמא אותו שהיה אוחר נשכו לזה ומת והיינו דאזלינן בתר רובא וטעמא דאומדנא דמוכח הוא שזה הרגו כיון שמצאו עומד בצידו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source